אפתח בהתנצלות בפני הצדדים על האיחור במתן ההחלטה.
לפניי בקשת הנתבעת מס' 3, הערבה לחובות הנתבעים מס' 1 ו-2, בנה ורעייתו, לביטול פסק הדין, שניתן נגד שלושתם, בהעדר הגנה ביום 28/11/11.
פסק הדין ניתן על בסיס אישור מסירה מיום 17/10/11, שבוצע ע"י מבצע מסירות לכל הנתבעים יחד במען רח' תענך 36/6, חיפה. לפי אישור המסירה והתצהיר מסמכי בי הדין נמסרו ל"בחור רוסי, כ-180 מ', ממושקף, רזה, שיער בהיר", "בן משפחה אשר סרב להזדהות".
המבקשת הכחישה קבלת כתב התביעה ופסק הדין או ידיעה עליהם, וטענה שנודע לה על פסק הדין רק לאחר שהוטל עיקול על משכורתה. המבקשת מכחישה כי מי מבני המשפחה שגר עמה עונה על התיאור באישור המסירה, וטוענת כי היא גרושה המתגוררת עם בתה בת ה-24. עוד טוענת המבקשת כי הנתבעים מס' 1 ו-2, בנה וכלתה, אינם מתגוררים עימה.
לגוף התביעה טוענת המבקשת כי היא עצמה מנהלת חשבון בנק באותו סניף של המשיב מזה שנים, משתכרת משכורת צנועה, והמשיב מכיר אותה כמי שאין לה יכולת כלכלית לערוב לסכום ההלוואה נשוא התביעה בסך קרן 168,000 ש"ח. המבקשת טוענת כי חתימתה על הסכם ההלוואה לנתבעים מס' 1 ו-2 מיום 25/5/10 נעשתה בחופזה, על מסמכים, שהוכנו מראש, ללא שקיבלה הסברים, למעט תשובה לשאלתה בעניין סכום ההלוואה, לה נענתה כי הערבות היא למתן ההלוואה (
סעיפים 13-15 לתצהיר). המבקשת טענה כי המשיב לא גילה לה כי הנתבע מס' 1 היה בחובות, וחריגה משמעותית ממסגרת אשראי, עוד טוענת המבקשת כי לא נאמר לה שיש קשר בין ההלוואה לחשבון העסקי (
סעיפים 16-21 לתצהיר). המבקשת טוענת כי לו היתה יודעת על מצבו הכלכלי הרעוע של הנתבע מס' 1 ובהתחשב במצב הכלכלי שלה, לא היתה חותמת על הערבות. עוד נטען כי המשיב לא נתן לנתבעים מס' 1 ו-2 כספים נוספים על סמך הערבות, אלא השתמש בחתימה להוספת בטחונות לחוב קיים.
המשיב בתגובתו טען כי יש לקבל את המסירה כתקינה. צורף אישור מסירה של מכתב התראה שנמסר ביום 20/9/11 באותו מען לרוני, הבן של הנתבעים מס' 1 ו-2, נסח רישום המעיד כי שלושת הנתבעים הם הבעלים הרשומים בחלקים שווים של הדירה ברח' התענך, אישור מסירה מיום 8/12/11 של פסק הדין ואישור מסירה 3/2/12 של אזהרת ההוצל"פ, שני האחרונים חתומים ע"י "אחות של מיכאל-סרבה למסור את שמה". עוד טען ב"כ המשיבה, לחזוק ידיעת המבקשת על פסק הדין, תדפיס מתיק ההוצל"פ לפיו ביום 16/4/12, 5/6/12 ו-13/7/12 עוקלו כספים ממשכורתה של המבקשת בסכומים של 1,500-2,000 ש"ח כל אחד. הבקשה לביטול פסק דין הוגשה ביום 4/9/13.
עוד צורף פרוטוקול דיון בצו הבאה בלשכת ההוצל"פ בו טענה המבקשת כי היא גרה עם שני ילדיה, הבת סטודנטית והבן מובטל. גם הנתבע מס' 1 התייצב בפני ראש הוצל"פ בצו הבאה ואמר כי הוא פרוד מהנתבעת מס' 2, וגר אצל אימו.
לטענות ההגנה של המבקשת טען המשיב כי היא אימו של הנתבע והסכימה לחתום ערבות להלוואה שיקבלו בנה וכלתה. המשיב מפנה לפסיקה שדחתה את הטענה לאי בדיקת יכולתה הכלכלית של המבקשת שטענת הגנה כנגד חתימה על כתב ערבות.
המבקשת הגישה תגובה לתגובה, בה הדגישה את טענות ההגנה כבעלות משקל רב יותר מהמחדלים הדיוניים. ב"כ המבקשת התייחס לקשר בין החשבון העסקי של הנתבע מס' 1 לחשבון הפרטי המשותף של הנתבעים 1 ו-2, ואת נסיבות החתימה על כתב הערבות. לעניין האיחור בהגשת הבקשה לאחר הידיעה המוכחת על ההליך מעיקולי המשכורת, טען ב"כ המבקשת, ללא תצהיר של המבקשת, כי היא הסתמכה על הבטחות בנה "כי העניין יוסדר..." (
סעיף 32 לתגובה לתגובה).
לאור ריבוי המחלקות העובדתיות, הזמנתי את הצדדים לדיון, שהתקיים ביום 2/1/13, המבקשת נחקרה, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.
המבקשת בחקירתה אישרה כי רוני הוא נכדה, בנם של הנתבעים מס' 1 ו-2, שהוא בן 16 וחצי ואינו גר עימה, היא טענה שאינה מכירה את חתימתו, ולא יכלה להשיב אם הוא חתום על אישור המסירה של מכתב ההתראה ואמרה שאינה זוכרת שקיבלה את המכתב מיום 14/9/11. כאשר עומתה בין טענתה כי הנתבעים מס' 1 ו-2 אינם מתגוררים עמה לעומת דבריה בפני כב' ראש ההוצל"פ (בדיון שנערך כזכור ביום 5/9/12) אמרה שהנתבע מס' 1 נפרד מאשתו ועבר לגור אצלה "לא מזמן" (
פרוטוקול, עמ' 2, שורות 11-16). לעניין נסיבות החתימה על כתב הערבות הוצג למבקשת
מש/1, הודעה לערב יחיד, היא אישרה את חתימתה, והשיבה כי לא נאמרו לה הדברים, המסומנים ב-X בטופס, וכי מדובר באותיות קטנות שאינה יכולה לקרוא. כשנשאלה מדוע חתמה, אמרה שהסתמכה על בנה שאמר שזה משהו סמלי והיא האמינה לו (
שם, שורות 24-32). המבקשת נשאלה האם חתמה כבר כערבה בחשבון זה, והשיבה שאינה זוכרת. המסמך לא הוגש מאחר ונראה לי שונה מהמסמך מש/1 ולא היה חתום בעמוד הראשון וללא תאריך ושמות. המבקשת אימתה בעדותה את האמור בתגובה לתגובה לפיו לאחר שקיבלה את העיקולים פנתה לבנק, שהסביר לה שהיא ערבה לחובות בנה, ואז פנתה לבנה ודרשה ממנו לטפל בעניין, והוא הבטיח שיעשה כן. רק לאחר שראתה שממשיכים לקחת ממנה כספים בעיקול הכריחה את בנה לקחת אותה לעורך דינו, שהוא גם עורך דינה בבקשה ואז הוסבר לה מצבה לאשורו. בחקריה חוזרת אמרה המבקשת כי הנכד גר אצלה עם הוריו עד שהיה בן 5 שנים ולאחר מכן עברו לרח' יד לבנים. עוד אמרה כי החתימה בבנק ארכה מספר דקות.
לאחר ששמעתי את הדיון וקראתי את כל כתבי הטענות, אני מוצאת כי דין הבקשה לביטול פסק דין להידחות.
1.
איחור בהגשת הבקשה
המבקשת טענה כי לא קיבלה את כתב התביעה או פסק הדין. למרות שכל טענות המשיב ורוב מסמכיו היו פרושים לפניה בתגובת המשיב, לא ביקשה להזמין לחקירה נגדית את מבצע המסירות מר פול קונדרשוב, שביצע את כל המסירות והגיש מספר תצהירים. מכיוון שכך יש לקבל את תצהירי מר קונדרשוב ככאלה שלא נסתרו. אמנם במסירה של כתב התביעה הוטל ספק, אך המבקשת כלל לא התייחסה למסירת פסק הדין והאזהרה לבתה "אחותו של מיכאל" ביום 8/12/11 וביום 3/2/12. זהו מועד הידיעה אודות ההליך, בהעדר טענה של המבקשת לא בתגובה לתגובה, לא בדיון ולא בסיכומי בא כחה. המבקשת אישרה לכל אורך הדרך כי בתה בת ה-24 מתגוררת עמה, ועל כן אין להטיל כל ספק במסירות ל"אחותו של מיכאל" כבת משפחה בגירה המתגוררת עם המבקשת. על כן האיחור בהגשת הבקשה מתחיל כבר בתחילת שנת 2012 וממשיך בהתעלמות מעיקולי צד ג' במשך שלושה חודשים. אמנם בתגובה לתגובה ובדיון טענה המבקשת כי השתהתה בהגשת הבקשה במשך כמה חודשים מאחר ובנה הבטיח לטפל בעניין, אך לא כך אמרה בבקשתה לביטול פסק דין ועיכוב הליכים, שם טען בא כחה: "על אף שפסק הדין ניתן ביום 28.11.2011, הרי שדבר קיומו נודע למבקשת מלשכת הוצל"פ עת הוטלו עיקולי צד ג' על נכסי המבקשת בחברת לוטן שירותי סיעוד בע"מ. ויודגש: פסק הדין מעולם לא הומצא למבקשת, ורק לאחר שנודע למבקשת על דבר קיומה של העיקול משכורת, פנתה המבקשת ללשכת ההוצל"פ בחיפה וצילמה העתק מפסק הדין" (
סעיף 2 לבקשה). בתצהיר המבקשת אין זכר לאף אחת מהעובדות, שנטענו בבקשה, וכל שנטען הוא כי ניתן נגדה פסק דין ללא שידעה כי הוגש כתב תביעה (
סעיף 5 לתצהיר המבקשת) וכי "לי בעיות שפה הן בקריאה והן בכתיבה ולמעשה לא בקיאה בנושאים בכל הקשור להלכים שננקטו נגדי" (
סעיף 6 לתצהיר). המבקשת לא מצהירה כיצד נודע לה על פסק הדין, לא מתייחסת לאיחור בהגשת הבקשה, והכל, כנראה, על מנת לזכות בעיכוב הליכים מיידי. טענות המבקשת בדיון בעניין הטיפול בבקשה לאחר היוודע לה על העיקולים שונה לחלוטין מהמתואר בבקשתה.
2.
הטעם למחדל
הבקשה הוגשה באיחור משמעותי, והטעם של פניה לבנה, שלא טיפל בעניין, אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, שנקבע בחיקוק, בהיותו טעם הקשור בבעל הדין ובשליטתו. כפי שראינו היו למבקשת מספר הזדמנויות מוכחות להגיש בקשות בתיק עם מסירת פסק הדין לבתה, דרך מסירת האזהרה לבתה, עבור דרך שלושה עיקולים של אלפי ש"ח ממשכורתה, עד שהחליטה להגיב להליכם, והגישה את הבקשה. כפי שהוצג, התנהלות המבקשת בבקשה לוותה בחוסר אמינות ובטענות עובדתיות סותרות.
אני קובעת כי המבקשת לא הציגה טעם מוצדק למחדלה המתמשך.
3.
סיכויי ההגנה
כידוע לא תיסגרנה דלתות בית המשפט בפני מי שיש לו הגנה ראויה לבירור רק בשל מחדלים דיוניים, עליהם ניתן לכפר בהפקדה או גם בהוצאות, על כן נבחן את נימוקי ההגנה של המבקשת.